בקצרה
מי אשם בתאונה נקבע לרוב כחלוקת אחריות באחוזים בין הנהגים, ולא כאשם יחיד. הקביעה נשענת על הפרת תקנות תעבורה, על הראיות מהמקום ועל מידת התרומה של כל נהג. גם לנפגע עשוי להיות אשם תורם שמפחית את הפיצוי. דוח תנועה או זיכוי בתעבורה אינם מכריעים את התיק האזרחי.
| התרחיש | הנטל נוטה כלפי | התקנה הרלוונטית |
|---|---|---|
| פגיעה מאחור | הרכב הפוגע מאחור | תקנה 49, שמירת מרחק |
| פתיחת דלת לנתיב | פותח הדלת | תקנה 80 |
| כניסה לצומת בלתי פנוי | הנכנס לצומת | תקנה 65 |
| אי מתן זכות קדימה בצומת | מי שלא נתן זכות קדימה | תקנה 64 |
| סטייה מנתיב או עקיפה | הסוטה מהנתיב | תקנה 40 |
| נסיעה לאחור או יציאה מחניה | הנוסע לאחור או היוצא מהחניה | חובת זהירות מוגברת |
תשובה מהירה
במרבית התאונות אין אשם יחיד אלא חלוקת אחריות באחוזים בין הנהגים המעורבים. הקביעה נשענת על הפרת תקנות תעבורה ספציפיות, על הראיות שנאספו במקום התאונה, ועל דוקטרינת האשם התורם. אשמה תעבורתית פלילית אינה זהה לחלוקת האחריות האזרחית, ולעיתים התוצאה בשני המישורים שונה לחלוטין.
האם אתם יודעים מי אחראי לתאונות הדרכים? התשובה אינה פשוטה. לעיתים היא ברורה: נהג אחד היה רשלן והוא אחראי לכל התאונה. אך במקרים רבים התשובה מורכבת יותר. ייתכן שמעורבים כמה נהגים, וכל אחד מהם תרם במידה מסוימת להתרחשות.
אנו נוטים לחשוב במונחים של אשם אחד. הדין חושב אחרת, ובוחן את התנהגותו של כל נהג בנפרד מול חובת הזהירות ומול התקנה הרלוונטית.
אשמה תעבורתית מול חלוקת אחריות אזרחית
זו ההבחנה החשובה ביותר במאמר, והיא מקור לבלבול תדיר.
המישור התעבורתי הפלילי עוסק בשאלה האם נעברה עבירת תעבורה. הוא מתנהל בין המדינה לנהג, והתוצאה היא דוח, קנס, נקודות או כתב אישום.
המישור האזרחי עוסק בשאלה מי יישא בנזק ובאיזה שיעור. הוא מתנהל בין הנהגים ובין חברות הביטוח, והתוצאה היא חלוקת אחריות באחוזים.
| המישור התעבורתי | המישור האזרחי | |
|---|---|---|
| השאלה הנבחנת | האם נעברה עבירה | מי יישא בנזק ובאיזה שיעור |
| הצדדים | המדינה מול הנהג | נהגים וחברות ביטוח |
| התוצאה | קנס, נקודות, כתב אישום | חלוקת אחריות באחוזים |
| נטל ההוכחה | מעבר לספק סביר | מאזן ההסתברויות |
| תוצאה אפשרית | זיכוי | חיוב חלקי למרות הזיכוי |
תיבת אזהרה
קבלת דוח אינה מכריעה את התיק האזרחי, וזיכוי בתעבורה אינו פוטר מאחריות אזרחית. נטל ההוכחה במישור האזרחי נמוך יותר, ולכן נהג שזוכה מעבירה עדיין עשוי לשאת בחלק מהנזק. בכיוון ההפוך, הרשעה מהווה ראיה משמעותית אך אינה סוף פסוק לעניין שיעור החלוקה.
אשם תורם: איך מתחלקת האחריות באחוזים
ברוב התאונות בית המשפט אינו קובע אשם אחד אלא מחלק את האחריות.
אשם תורם הוא מצב שבו גם הצד הנפגע תרם בהתנהגותו להתרחשות הנזק או להיקפו. התוצאה היא הפחתת הפיצוי בשיעור התרומה.
הבחינה נעשית בשני שלבים. תחילה נבדק אם הופרה חובת זהירות או תקנת תעבורה. לאחר מכן נבחנת מידת התרומה של כל הפרה לתוצאה בפועל.
מה משפיע על שיעור החלוקה: חומרת ההפרה, מידת הסטייה מהתנהגות הנהג הסביר, האפשרות שהייתה לכל נהג למנוע את התאונה, והראיות האובייקטיביות שנאספו.
חשוב להדגיש שהאשם התורם נבחן לפי המישור האזרחי בלבד. במסלול נזקי הגוף לפי חוק הפלת"ד שאלת האשמה כלל אינה תנאי לזכאות, ופירוט על כך בתביעת נזקי גוף בתאונת דרכים. ההבדל הזה מפתיע רבים: אותה תאונה עשויה להתנהל לפי כללים שונים לחלוטין במסלול הגוף ובמסלול הרכוש.
חלוקת אחריות בין נהגים
המחוקק מצא לנכון לתת דגש מיוחד על החובה האנושית המוטלת על נהגים שהיו מעורבים בתאונת דרכים. ראשית, מי שיודע שגרם לתאונת דרכים חייב לעמוד על תוצאותיה. על נהגים שהיו מעורבים בתאונת דרכים להגיש עזרה, אם מדובר בנפגע כתוצאה מתאונה זו. לפי סעיף 62(7) לפקודת התעבורה יש לאפשר את קביעת הזהות של הנהגים ברכבים שהיו מעורבים בתאונה.
ישנם מקרים ידועים לגבי חלוקת אחריות בין נהגים שהיו מעורבים בתאונת דרכים. למשל, אם נהג פתח את דלת רכבו לכיוון נתיב הנסיעה כאשר רכב אחר חלף במקום. במקרה זה אין ודאות לגבי זהות מי שגרם לתאונה. גם בתאונה שנגרמה בעת עקיפת רכב, או בחציית צומת, או בעת יציאה מחניה וכדומה.
אם מדובר בתאונת שרשרת שבה מעורבים יותר משני כלי רכב, השאלה היא האם הנהג האשם הוא זה שנהג ברכב הראשון ופשוט עצר בפתאומיות, או הרכב האחרון שפגע ובכך הדף את הרכב שלפניו, והוא זה שאחראי לקרות התאונה.
פתיחת דלת לנתיב נסיעה
קיימת חובת זהירות לנהגים, ומדובר על תקנה 80(א) לתקנות התעבורה, וזו לשונה: "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך".
בתקנה 80(ב) נאמר כך: "לא יפתח אדם את דלתו של רכב ולא יניח הנוהג בו לפתוח את דלתו, כל עוד הרכב נע."
זוהי חובה סטטוטורית המוטלת על מי שמבקש לפתוח את דלתו לכיוון הכביש. עליו לנקוט בכל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי הדרך. ההגדרה של "עוברי דרך" אינה כוללת הולכי רגל בלבד, כי אם גם נוהגים ברכב.
האדם הסביר אמור בעת פתיחת דלת רכבו להביט במראה השמאלית של רכבו על מנת להבחין אם אין רכבים מתקרבים, להביט גם מהחלון השמאלי, ואז לפתוח לאט ובזהירות את דלת רכבו.
חשוב לדעת: החובה חלה גם על נוסע, לא רק על הנהג, ורוכבי אופניים, אופניים חשמליים ואופנועים הם הנפגעים השכיחים במקרים אלה.
אי שמירת מרחק
תקנות התעבורה מורות גם לגבי אי שמירת מרחק, ועל כך מוזכר בתקנה 49(א) לתקנות התעבורה: "לא ינהג אדם בעקבות רכב אחר, אלא תוך שמירה על ריווח המאפשר לעצור בכל עת את הרכב ולמנוע תאונה בהתחשב במהירות הנסיעה של שני כלי רכב".
תקנה 49(ב) מוסיפה שכאשר מדובר בנסיעה באותו הנתיב, על הנהג לשמור מרווח זמן של שנייה אחת לפחות כדי לעבור, במהירות נסיעתו אותה שעה, את המרחק שבין שני כלי הרכב.
למשטרת ישראל קיים ציוד טכני למדידת מרחק בין רכבים בעת הנסיעה, ומערכת זו נקראת מרו"ם, מד רווח ומרחק. נהג שעבר על תקנה 49 לתקנות התעבורה ונמצא אשם בעבירת אי שמירת מרחק בין כלי רכב יהיה צפוי לקנס כספי בסך 250 ₪ ולארבע נקודות תעבורה. שיעורי הקנסות והנקודות מתעדכנים מעת לעת, ויש לאמת את הסכום העדכני מול תקנות הקנסות במועד הרלוונטי.
תאונה מאחור ותאונת שרשרת
זהו התרחיש השכיח ביותר, ולצידו הנחה רווחת שאינה מדויקת.
ההנחה: מי שפגע מאחור אשם תמיד. המציאות: קיימת חזקה מעשית חזקה לחובת הפוגע מאחור, שכן אי שמירת מרחק היא ההסבר הטבעי לפגיעה כזו, אך היא ניתנת לסתירה.
מצבים שבהם החלוקה משתנה: בלימה פתאומית ובלתי מוצדקת של הרכב שלפנים, פנס בלימה שאינו תקין, נסיעה לאחור של הרכב הקדמי, או השתלבות חדה לנתיב מרחק קצר לפני הבלימה.
בתאונת שרשרת התמונה מורכבת יותר. יש לברר את סדר הפגיעות בפועל, ולא רק את מיקום הרכבים בסופה. מספר הפגיעות שספג כל רכב, מיקום הנזק בחזית מול האחור, ועוצמת הנזק, הם שמאפשרים לשחזר את הרצף. במקרים כאלה חקירת תאונת דרכים מקצועית היא לעיתים ההבדל בין אחריות מלאה לחלוקה.
תאונה בצומת: מי אשם?
אם מדובר בתאונת דרכים שקרתה בצומת מרומזר, אי אפשר לקבוע מראש מי הנהג החשוד בכניסה לצומת באור אדום, כך שלא ניתן יהיה להעמיד לדין את אחד הנהגים, אלא אם כן קיימת עדות שלפיה אחד הנהגים נכנס לצומת באור אדום.
תקנה 64(א) לתקנות התעבורה מורה על מתן זכות קדימה בצומת או על עצירה לפני צומת, בכיוון הנסיעה של הנוהג ברכב. כאשר מתקרבים לצומת וישנם כמה כלי רכב מצדדים שונים, הנהג ייתן את זכות הקדימה לכלי הרכב הבאים מימין. נוהג ברכב שמתקרב לצומת, או שנמצא כבר בצומת ומעוניין לפנות שמאלה או לבצע פניית פרסה שמאלה, ייתן את זכות הקדימה לרכב הבא מולו ונמצא בצומת או קרוב לה.
יודגש כי בין אם מדובר בצומת מתומרר או מרומזר, על פי הלכת בית המשפט העליון יש חובת זהירות לכל אחד מהנהגים המעורבים בתאונה. לעיתים גם לנהג החוצה את הצומת במופע אור ירוק בכיוון נסיעתו יש אשם תורם לגרם התאונה, והכל בהתאם לראיות שהונחו בפני בית המשפט.
תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, קובעת שנוהג רכב לא ייכנס לצומת אלא אם כן יוכל לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם רמזור מתיר את הכניסה.
בית המשפט העליון בהליך ע"א 586/84 מקלף נ' זילברברג קבע כי:
גם נהג העומד לחצות צומת שבכיוון נסיעתו דולק ברמזור אור ירוק מזמן, אינו פטור מזהירות ומהחובה לוודא כי הצומת פנוי וחופשי בכיוונים המצטלבים ולא נותרו בו כלי רכב שלא הספיקו להשלים חצייתם, או שמסיבה כלשהי אחרת מצויים בו מכשולים והפרעות שאינם מאפשרים לעבור בו בבטחה (תקנות 51, 52 ובעיקר תקנה 65 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; ע"א 210/60 שרעבי ואח' נ' מכוויות הדר בע"מ ואח' וערעור שכנגד, פ"ד כ(4) 41; ע"א 553/73 אליהו נ' חנחן ואח' וערעור שכנגד, פ"ד כט(2) 34; ע"א 12/72 זיסהולף נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(2) 57; ע"א 59/69 ליפוביץ ואח' נ' יעקובוביץ וערעור שכנגד, פ"ד כג(1) 621).
לתרחיש הספציפי של פגיעה מהצד, ראו מי אשם בתאונה מהצד: הלכות משפטיות וראיות קובעות.
סטייה מנתיב הנסיעה
סטייה מנתיב נסיעה, כאשר הנהג לא היה זהיר, יכולה לגרום לתאונת דרכים. רכב המעוניין לעקוף רכב אחר, או לבצע פנייה שמאלה, חייב לוודא כי הסטייה בטוחה ואינה מסכנת חיי אדם או מפריעה לתנועה.
תקנה 40(א) לתקנות התעבורה קובעת כי נהג לא יסטה מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון.
תקנה 40(ב) מוסיפה כי כאשר נהג נוסע בכביש שאינו חד סטרי, המחולק לשלושה או לחמישה נתיבים, אסור לו לנהוג בנתיב המרכזי, אלא כשהוא עוקף רכב אחר, כשהוא מתכונן לפנות שמאלה, או כשהנתיב יוחד לכך בתמרור. כמו כן חל איסור לעבור לנתיב הנמצא משמאל לנתיב המרכזי.
תאונה ברוורס וביציאה מחניה
תרחיש שכיח שלגביו קיימת ציפייה ברורה מהדין.
הכלל המנחה הוא שעל הנוסע לאחור מוטלת חובת זהירות מוגברת, משום שהוא מבצע תמרון שאינו צפוי לסביבה ושדה הראייה שלו מוגבל. כך גם ביציאה מחניה אל נתיב תנועה: המצטרף לתנועה הוא זה שנדרש לוודא שהדרך פנויה.
עם זאת, החזקה אינה מוחלטת. רכב שנסע במהירות מופרזת, שלא במקום המיועד לו, או שהתעלם מסימני התמרון, עשוי לשאת באשם תורם.
מה מכריע בפועל: מיקום הנזק על שני הרכבים, קיומן של מצלמות, וסימנים על הכביש. בתרחיש הזה תיעוד מיידי במקום שווה יותר מכל עדות מאוחרת.
חובת הדיווח ומה עושים במקום התאונה
הפעולות בדקות הראשונות משפיעות על כל מה שיבוא אחריהן.
- לעצור ולא להמשיך בנסיעה. אי עצירה לאחר גרימת תאונה היא עבירה לפי סעיף 62(7) לפקודת התעבורה.
- להגיש עזרה אם יש נפגעים, ולהזעיק סיוע רפואי.
- לאפשר קביעת זהות: להחליף פרטי נהג, רכב וביטוח.
- לתעד לפני שמזיזים: צילום מיקום הרכבים, הנזק, סימני בלימה ותנאי הדרך.
- לאתר עדים ולרשום את פרטיהם במקום, שכן אחר כך לא יימצאו.
- לא להודות באשמה במקום. קביעת האחריות היא עניין לראיות ולדין, לא להתרשמות רגעית.
- לדווח לחברת הביטוח בהקדם ולפי תנאי הפוליסה.
הטעות היקרה
אמירה במקום התאונה מסוג "אני מצטער, לא ראיתי אותך". משפט אנושי לחלוטין, שעלול לשמש כהודאה. יש להיות אדיבים ולסייע, אך לתאר עובדות בלבד. קביעת האחריות נעשית על סמך ראיות, ואמירה מוקדמת עלולה לחסום חלוקה שהייתה מגיעה לכם.
טבלת תרחישים: מי נושא באחריות בדרך כלל
| התרחיש | הנטל נוטה כלפי | התקנה הרלוונטית |
|---|---|---|
| פגיעה מאחור | הרכב הפוגע מאחור | תקנה 49, שמירת מרחק |
| פתיחת דלת לנתיב | פותח הדלת | תקנה 80 |
| כניסה לצומת בלתי פנוי | הנכנס לצומת | תקנה 65 |
| אי מתן זכות קדימה בצומת | מי שלא נתן זכות קדימה | תקנה 64 |
| סטייה מנתיב או עקיפה | הסוטה מהנתיב | תקנה 40 |
| נסיעה לאחור או יציאה מחניה | המבצע את התמרון | חובת זהירות מוגברת |
הטבלה מציגה נטייה בלבד. בכל אחד מהתרחישים ניתן להראות אשם תורם של הצד השני, והחלוקה הסופית נקבעת לפי הראיות.
שלוש דוגמאות מהשטח
הזיכוי שלא הספיק. נהג זוכה מעבירת תעבורה מחוסר ראיות ברמה הפלילית, ובכל זאת נשא בחלק מהנזק בהליך האזרחי. נטל ההוכחה שם נמוך יותר, וההבדל בין שני המישורים הוא שהכריע.
השרשרת שהתהפכה. בתאונת שרשרת ההנחה הראשונית הייתה שהרכב האחרון אחראי לכל הנזק. בדיקת מיקום הנזק על כל רכב הראתה סדר פגיעות אחר, והאחריות חולקה בין שניים.
המשפט שנאמר במקום. נהג שאמר במקום התאונה שלא ראה את הרכב האחר. האמירה תועדה, והקשתה עליו לטעון בהמשך לאשם תורם של הצד השני.
קבלו מספר המלצות לנסות להבין מי מהנהגים אשם בתאונה
בדקו את דוח המשטרה. דוח המשטרה יכול לספק מידע על נסיבות התאונה, כגון מיקום התאונה ומהירות הנסיעה של הרכבים המעורבים.
קבלו חוות דעת של מומחה. מומחה, כגון מהנדס בטיחות, יכול לסייע בהבנת הגורמים לתאונה.
התייעצו עם עורך דין תאונות דרכים. עורך דין יוכל לעזור לכם להבין את הראיות ולקבל חוות דעת מקצועית בנושא האחריות בתאונה.
צ'קליסט
- ☐ עצרתי במקום ולא המשכתי בנסיעה
- ☐ החלפתי פרטי נהג, רכב וביטוח עם כל המעורבים
- ☐ צילמתי את מיקום הרכבים לפני שהוזזו
- ☐ צילמתי את הנזק בכל הרכבים ואת סימני הבלימה
- ☐ רשמתי פרטי עדים במקום
- ☐ לא הודיתי באשמה ותיארתי עובדות בלבד
- ☐ בדקתי אם יש מצלמות אבטחה או מצלמת דרך באזור
- ☐ דיווחתי לחברת הביטוח לפי תנאי הפוליסה
- ☐ ביררתי אם נפתח תיק במשטרה ומה נרשם בו
שאלות ותשובות
מי אשם בתאונת דרכים?
אין תשובה חד משמעית. במרבית המקרים קיימת חלוקת אחריות באחוזים בין הנהגים המעורבים, הנקבעת לפי הפרת תקנות תעבורה, הראיות שנאספו, ומידת תרומתו של כל נהג לתוצאה.
קיבלתי דוח תנועה. זה אומר שאני אשם בתביעה האזרחית?
לא בהכרח. המישור התעבורתי והמישור האזרחי נפרדים. דוח הוא ראיה משמעותית אך אינו קובע את שיעור חלוקת האחריות, וזיכוי בתעבורה אינו פוטר מאחריות אזרחית.
מה זה אשם תורם?
מצב שבו גם הצד הנפגע תרם בהתנהגותו להתרחשות הנזק או להיקפו. התוצאה היא הפחתת הפיצוי בשיעור התרומה שנקבעה.
מי אשם בפגיעה מאחור?
קיימת נטייה חזקה לחובת הפוגע מאחור, בשל חובת שמירת המרחק שבתקנה 49. הנטייה ניתנת לסתירה, למשל בבלימה פתאומית ובלתי מוצדקת, פנס בלימה לא תקין, או השתלבות חדה לנתיב.
נפתחה עלי דלת רכב. מי אחראי?
תקנה 80 מטילה על פותח הדלת חובה לנקוט בכל אמצעי הזהירות להבטחת שלומם של עוברי דרך. החובה חלה גם על נוסע ולא רק על הנהג.
נכנסתי לצומת באור ירוק ונפגעתי. אני מוגן?
לא באופן אוטומטי. לפי תקנה 65 ולפי הלכת מקלף נ' זילברברג, נהג אינו פטור מהחובה לוודא שהצומת פנוי, גם כשהאור ירוק בכיוון נסיעתו.
מה העונש על אי שמירת מרחק?
נהג שנמצא אשם בעבירה זו צפוי לקנס כספי בסך 250 ₪ ולארבע נקודות תעבורה. שיעורי הקנסות מתעדכנים מעת לעת ויש לאמת את הסכום העדכני.
מי אשם בתאונת שרשרת?
התשובה תלויה בסדר הפגיעות בפועל. מיקום הנזק בחזית ובאחור של כל רכב, ומספר הפגיעות שספג, הם שמאפשרים לשחזר את הרצף ולחלק את האחריות.
מי אשם בתאונה ברוורס?
על הנוסע לאחור מוטלת חובת זהירות מוגברת, שכן התמרון אינו צפוי לסביבה ושדה הראייה מוגבל. עם זאת, מהירות מופרזת של הרכב השני עשויה להקים אשם תורם.
האם אני חייב לעצור אחרי תאונה?
כן. אי עצירה והגשת עזרה לאחר גרימת תאונה היא עבירה לפי סעיף 62(7) לפקודת התעבורה, ויש לאפשר את קביעת זהות הנהגים המעורבים.
מה הראיה החשובה ביותר?
תיעוד מיידי במקום, לפני שהרכבים הוזזו. מיקום הרכבים, הנזק, סימני הבלימה ופרטי עדים. ראיה שנאספת מאוחר יותר חלשה משמעותית.
התאונה גרמה רק לנזק לרכב. איפה מתנהל התיק?
במסלול נזקי הרכוש, שבו שאלת האשמה מרכזית. פירוט בעורך דין נזקי רכוש לרכב, ולתביעות בסכומים נמוכים ראו תביעה קטנה רכב.
הנהג השני לא היה מבוטח. מה עושים?
קיים מענה נפרד למצב זה, ופירוט בתאונת דרכים ללא ביטוח חובה ומקיף ובנהיגה ללא ביטוח חובה.
האם כדאי להיות מיוצג על ידי עו"ד תאונות דרכים?
מאחר שמדובר בהליך משפטי שבו קיימות מחלוקות הן לעניין האחריות לתאונה, הן לעניין גובה הנזק ושיעורו, ולעיתים אף לעניין חבותה של חברת הביטוח במקרים של אי כיסוי ביטוחי, מומלץ להגיש את התביעה ולנהל את ההליך באמצעות עורך דין נזיקין המתמחה בתאונות דרכים ובתביעות רכוש לרכב.
לסיכום, עניין האחריות לתאונה ומי מהנהגים אחראי לגרימתה הוא נושא מורכב, ואין תשובה חד משמעית במרבית המקרים. קיימת חלוקת אחריות בין הנהגים המעורבים, ולכן בדיקה מקצועית לפני נקיטת הליכים ולפני דיווח לחברת הביטוח משתלמת.
על המחבר
עורך דין ששי לב עוסק בתביעות ביטוח ובדיני נזיקין, לרבות תאונות דרכים, חלוקת אחריות בין נהגים, תביעות נזקי רכוש לרכב ותביעות מול חברות ביטוח.
יצירת קשר: 077-444-7050 | lev-lawfirm.com
הערה משפטית: האמור במאמר זה הוא מידע כללי בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי פרטני או תחליף לו. כל מקרה נבחן לגופו על פי נסיבותיו ועל פי הדין החל. אין באמור משום הבטחת תוצאה כלשהי.
