
ארבע הכרעות השבוע נחתכו על מה שנאמר ונכתב בזמן אמת, ולא על חוות דעת. בתביעות קטנות בתל אביב נקבעה אחריות מלאה על נהג משאית לא מפני שהוכח כיצד אירעה התאונה, אלא מפני שבהודעות שכתב בזמן אמת הציע לתקן את הרכב פרטית כדי לא לערב את הביטוח, ובטופס ההודעה למבטחת שמסר כחודשיים לאחר מכן כתב שלא פגע באיש. בפתח תקווה נדחתה תביעתו של מבוטח לעלות תיקון בצד ימין של רכבו, משום שההודעה שמסר למבטחת לא הזכירה נזק בצד הזה כלל. באותו בית משפט חולקה אחריות 70% לחובת המבטחת התובעת בתאונה בין רכב שנסע לאחור למלגזה בשטח תפעולי. ובאשקלון, לאחר שהנתבעים הסכימו לסכום התביעה, נותרה מחלוקת אחת בלבד, על ההוצאות, והיא הוכרעה בהפחתה מהתעריף המינימלי המומלץ.
פסיקה וניתוח
ארבעה פסקי דין
הוא הציע לתקן פרטית כדי לא לערב את הביטוח. כעבור חודשיים כתב שלא פגע באיש
בקצרה. התביעה התקבלה במלואה. אחריות מלאה הוטלה על נהג המשאית ועל מבטחתו, בעיקר על יסוד הודעות שכתב הנהג בזמן אמת ושסתרו את גרסתו המאוחרת. נפסקו 13,524 ש"ח.
רקע עובדתי
ביום 20.4.2026 בשעה 20:00 לערך, בכביש 4 לכיוון אשדוד, נפגע רכב יונדאי i10 של התובעת. לגרסתה, משאית שנסעה משמאלה סטתה לנתיב האמצעי ופגעה בצידו השמאלי האחורי של רכבה. נהג המשאית עצר, התנצל, אמר שהוסחה דעתו בשל הטלפון, והציע מים לנוסעת ההרה שישבה ברכב. בהמשך הציע בהודעות וואטסאפ לתקן את הרכב פרטית, כדי לא לערב את הביטוח. התובעת סירבה ודרשה שמאי, שהעריך את הנזק בכ-11,400 ש”ח.
המחלוקת
האם המשאית היא שסטתה ופגעה ברכב התובעת, או שרכב התובעת הוא שסטה לעבר המשאית.
טענות הצדדים
התובעת נשענה על עדותה, על עדות הנוסעת שהייתה עמה, על תמונות מוקד הנזק ועל הודעות הוואטסאפ. הנתבעות טענו שהנהג נסע ברציפות בנתיבו, לא חש בפגיעה, והבחין בתובעת רק כשני קילומטרים לאחר מכן; שפגיעה קלה אינה מתיישבת עם סטייה של משאית כבדה; ושהודעות הוואטסאפ נשלחו מתוך לחץ וניסיון לסייע.
ההכרעה
התביעה התקבלה. נקבע כי התאונה אירעה אך ורק ברשלנותו של נהג המשאית. עדותו לא התקבלה; עדויות התובעת והנוסעת התקבלו במלואן.
ההנמקה
שלושה נימוקים הוצגו, וכולם נשענים על התנהגות בזמן אמת. ראשית, בהודעות שכתב הנהג בסמוך לאירוע הוא לא טען דבר כלפי התובעת. שנית, הוא לא הסתייג מנכונותו לתקן ולא הציג אותה כמחווה של רצון טוב בלבד. שלישית, טופס ההודעה שמסר למבטחת כחודשיים לאחר התאונה, ובו נכתב שלא פגע באיש, נזקף לחובתו. העדה שנסעה עם התובעת תיארה מכה חזקה, ואישרה שהנהג ירד, שאל לשלומה, התנצל ואמר שנכנס בהם והתחייב לתקן.
המשמעות
זהו התיק שממחיש מדוע הרגעים הראשונים אחרי תאונה שווים יותר מחוות דעת. הודעת וואטסאפ שנכתבה כדי להימנע מדיווח למבטחת הפכה לראיה המרכזית נגד הכותב. ⚠️ ולנקודה שחשובה במיוחד למי שמנהל תביעות: טופס הודעה שנמסר למבטחת באיחור של חודשיים, ובו הכחשה גורפת, נבחן מול מה שנכתב בזמן אמת — והאיחור עצמו פעל לחובת המוסר.
הנזק בצד ימין לא הופיע בהודעה למבטחת — ולכן גם לא בפיצוי
בקצרה. התביעה נדחתה. נקבע כי בהודעה שמסר התובע למבטחת אין אזכור לנזק בצד ימין של הרכב, ולכן אינו זכאי לעלות תיקונו. הנזק בצד שמאל, בניכוי אשם תורם, כבר שולם לו.
רקע עובדתי
פסק הדין אינו מפרט את מועד התאונה, את נסיבותיה ואת זהות הנוהגים. מה שעולה ממנו: התובע מסר הודעה למבטחת; הנזק בצד שמאל הוערך ב-19,513 ש”ח, ובתוספת שכר שמאי 800 ש”ח — 20,313 ש”ח; ולאחר הפחתת אשם תורם בשיעור 20% נותרו 16,250 ש”ח, שכבר שולמו לתובע.
המחלוקת
האם זכאי התובע לעלות תיקון הנזק בצד ימין של הרכב, מקום שההודעה שמסר למבטחת לא הזכירה נזק בצד זה.
טענות הצדדים
פסק הדין אינו מפרט את טענות הצדדים.
ההכרעה
התובע אינו זכאי לעלות תיקון הנזק בצד ימין, משום שההודעה שמסר למבטחת אינה מזכירה נזק בצד זה. משהסכום בגין הנזק בצד שמאל כבר שולם, התביעה נדחתה.
ההנמקה
ההנמקה בפסק הדין קצרה, ומסתכמת בקביעה שההודעה למבטחת אינה מזכירה את הנזק בצד ימין. ⚠️ פסק הדין אינו מפנה לחוק, לתקנה או לפסיקה, ואינו מבסס את הכלל שלפיו היעדר אזכור בהודעה חוסם פיצוי.
המשמעות
למרות קוצרו, זהו פסק דין ששווה להכיר, משום שהוא מצביע על מסמך שרבים מתייחסים אליו כאל פורמליות. ההודעה הראשונה למבטחת תוחמת בפועל את היקף התביעה. מוקד נזק שלא נרשם בה עלול לרדת מהחשבון, גם כשאין מחלוקת שהוא קיים. ⚠️ עם זאת, יש לקרוא את ההכרעה בזהירות: ההנמקה אינה מפורטת, אין בה הפניה לדין, ומדובר בבית משפט שלום. אין להציג אותה ככלל מבוסס.
יציאה בנסיעה לאחור מול מלגזה בשטח תפעולי: 70% על המבטחת התובעת
בקצרה. תביעת שיבוב על 66,500 ש"ח התקבלה בחלקה. האחריות חולקה 70% לחובת נהג הרכב המבוטח אצל התובעת ו-30% לחובת נהג המלגזה, ונפסקו 19,950 ש"ח.
רקע עובדתי
ביום 24.12.24 אירעה תאונה בין רכב המבוטח אצל התובעת, שנסע לאחור ביציאה מחניה, לבין מלגזה שנעה בשטח תפעולי. התובעת שילמה למבוטחה ותבעה בשיבוב את מפעילת המלגזה ואת מבטחתה.
המחלוקת
חלוקת האחריות בין הרכב שנסע לאחור לבין המלגזה שנעה בשטח התפעולי.
טענות הצדדים
פסק הדין נשען על העדויות שנשמעו ועל ממצאי האחריות שנקבעו בהן. פירוט מלא של טענות הצדדים אינו מובא בו.
ההכרעה
האחריות חולקה: 70% לחובת נהג הרכב המבוטח אצל התובעת, ו-30% לחובת נהג המלגזה.
ההנמקה
ההכרעה נשענה על העדויות שנשמעו ועל ממצאי האחריות שנקבעו בהן. בניגוד לשני פסקי דין אחרים באותו שבוע, כאן לא הוסמך בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה, והחלוקה נקבעה לגופה.
המשמעות
המספר הוא הלקח. מבטחת שתבעה בשיבוב יצאה עם פחות משליש מהסכום, משום שהנהג שלה נסע לאחור. ⚠️ לנקודה המעשית: בתאונה בשטח תפעולי אין חזקה שעומדת לטובת הרכב. נסיעה לאחור ביציאה מחניה נושאת עמה נטל כבד, גם מול כלי שנע בשטח שאינו דרך סלולה. למנהל תביעות — זו נקודת תמחור: תיק כזה שווה כ-30% מהערכתו הראשונית.
הנתבעים הסכימו לסכום, ונותרה מחלוקת אחת: כמה הוצאות
בקצרה. לאחר שהנתבעים הסכימו לסכום התביעה, 65,755 ש"ח, נותרה מחלוקת על ההוצאות בלבד. בית המשפט פסק הוצאות מופחתות ביחס לתעריף המינימלי המומלץ, ופירט מדוע כל אחת מטענות הנתבעים התקבלה או נדחתה.
רקע עובדתי
תביעת נזקי רכוש שעיקרה שיבוב, בגין תאונה מיום 2.5.24. ההליך נפתח תחילה ברחובות ללא סמכות מקומית והועבר לאשקלון ללא צו הוצאות. במהלך הדיון תיקנו התובעים את סכום התביעה כלפי מטה בכ-14,000 ש”ח. הנתבעים הסכימו לחיוב בסכום המתוקן וויתרו על טענת אשם תורם, לפני שלב הראיות.
המחלוקת
שיעור ההוצאות ושכר הטרחה שיש לפסוק, לאחר שהחבות והסכום הוסכמו.
טענות הצדדים
הנתבעים טענו שיש לתמרץ פשרה, שכן ויתרו על טענת אשם תורם והסכימו לחיוב בשלב מוקדם; שהם אנשים פרטיים; שהתובעים הטריחו אותם בתיקון הסכום במהלך הדיון; שההליך נפתח ללא סמכות מקומית; ושהתביעה הוגשה בערכי כינון במקום ערכי שיפוי. עוד טענו שסעיף 153(ג) לתקנות גובר על סעיף 153(א).
ההכרעה
נפסקו הוצאות מופחתות ביחס לתעריף המינימלי המומלץ, לנוכח הוויתור המוקדם על טענת האשם התורם ולנוכח סיום ההליך בשלב מוקדם, טרם שלב הראיות.
ההנמקה
נקודת המוצא היא שזוכה זכאי להוצאותיו, ושתקנות 152 ו-153 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעות ברירת מחדל לפסיקת הוצאות בסוף ההליך, בכפוף לשיקול דעת לפסוק בדרך הוגנת וצודקת. בית המשפט דן בטענות אחת לאחת: הוויתור על טענת האשם התורם נעשה ביחס לטענה שלא הונח לה בסיס ראייתי, ולכן משקלו מוגבל; היות הנתבעים אנשים פרטיים אינו מצדיק פגיעה בזכות התובעים להוצאות; ותיקון הסכום במהלך הדיון אמנם נזקף לזכות הנתבעים, אך אין בו כדי לשלול חיוב, משום שהתובעים נאלצו להגיש את ההליך והנתבעים שללו בכתב ההגנה כל חבות. אוזכרו ע”א 428/83 אורט ישראל נ’ מזרחי, ע”א 9535/04 סיעת “ביאליק 10”, וע”א 3769/97 דהן נ’ דני.
המשמעות
זהו פסק דין על הוצאות, וזו בדיוק הסיבה לקרוא אותו. מרבית תיקי השיבוב נסגרים בהסכמה על הסכום, והמחלוקת האמיתית שנותרת היא ההוצאות. כאן יש מפת דרכים: ויתור מוקדם על טענה שאין לה בסיס ראייתי שווה פחות ממה שנדמה; מצבם האישי של הנתבעים אינו שיקול; ותיקון סכום התביעה על ידי התובע כן נזקף לזכותם. ⚠️ ולנקודה שכדאי לזכור: פתיחת הליך בבית משפט חסר סמכות מקומית הוזכרה בין הטענות, ובתיק אחר היא עלולה לעלות ביוקר.
בינה מלאכותית בביטוח ובמשפט
שלושה עדכונים
אליאנץ: הפסדי הבינה המלאכותית אינם נכנסים לעשרים גורמי ההפסד המובילים — וזו בדיוק הבעיה
המספרים שבדוח: 453 אירועי AI נרשמו בעולם בשנת 2025, לעומת 307 בשנת 2024. נכון לאמצע 2026 הוגשו 115 תביעות קניין רוחני נגד מפתחי AI. תביעות ייצוגיות בניירות ערך בארצות הברית הקשורות ל-AI עמדו על 22 עד סוף אוגוסט 2026, לעומת 16 בכל שנת 2025.
שתי דוגמאות קונקרטיות שניתנו: תביעות בגין תאונות דרכים הקשורות למערכות בטיחות מבוססות AI שנטען כי היו פגומות, ותביעות בעלי מניות בגין גילויים מטעים בנוגע ל-AI. לפי הדיווח, כל אחד מסוגי התיקים האלה עלול להסתכם בנזק ענפי כולל של כ-100 מיליון דולר.
המשמעות
הענפים שנפגעים לפי הדוח הם סייבר, אחריות דירקטורים ונושאי משרה, אחריות מוצר ואחריות כללית. לעורך דין בישראל המשמעות אינה בנתון אלא בסיווג: נזק שמקורו ב-AI אינו מגיע עם תווית. הוא מגיע כתאונת דרכים, כתביעת בעלי מניות או כאירוע סייבר — ורק בדיקה של מקור הכשל חושפת את השורש.
פשיעת סייבר מבוססת AI: 893 מיליון דולר בשנה אחת, ועלייה של 89% בתקיפות
בצד השני של המשוואה, הדוח מצביע על כך שכלים מבוססי AI הפחיתו עד 70% מהתראות השווא במערכות הגנה, ושזיהוי מוקדם יכול למנוע הפיכתו של אירוע סייבר בהיקף של 20 אלף אירו לאירוע בהיקף של 20 מיליון אירו. ⚠️ שני הנתונים האחרונים מיוחסים בדוח למשתמשי החברה ולא למחקר בלתי תלוי.
המשמעות
לעסק הישראלי הקטן והבינוני זו נקודה מעשית ולא תאורטית. פער של שלוש סדרי גודל בין אירוע שזוהה מוקדם לאירוע שלא זוהה הוא בדיוק הטיעון שמצדיק השקעה בניטור, והוא גם הטיעון שמבטחת תעלה בשאלת הקטנת הנזק.
ניו ג’רזי: הצעת חוק שתגביל שימוש ב-AI בדחיית תביעות דירה, רכב ושיטפון
⚠️ זו התקדמות בוועדה בלבד, ולא חקיקה. המקור לידיעה הוא סיכום חודשי של ספק טכנולוגי, המפנה לדיווח עיתונאי שלא נקרא. אין בידינו את נוסח ההצעה ואת התאריך המדויק של ההצבעה.
המשמעות
הערך כאן אינו בהצעה עצמה אלא בכיוון. עד כה עסקה הרגולציה האמריקאית ב-AI בעיקר בביטוח בריאות. ההרחבה לביטוח דירה, רכב ושיטפון מעבירה את הדיון בדיוק לתחומים שבהם עוסק המשרד — ושם השאלה המעשית זהה: האם אדם בחן את ההחלטה, והאם ניתן לשחזר כיצד התקבלה.
משפט וביטוח בעולם
שני עדכונים
אוקלהומה: 45 מיליון דולר בהסדר רגולטורי על טיפול בתביעות נזקי גג
מבנה ההסדר: לפחות 35 מיליון דולר לתביעות לקוחות; 10 מיליון למענקים בתוכנית לחיזוק בתים במדינה; ו-2.86 מיליון קנסות והוצאות בדיקה. לקוחות שתביעות רוח או ברד שלהם נסגרו בלי תשלום בשנים 2021 עד 2025 יוכלו לבקש בדיקה עצמאית. אם הביקוש יעלה על 35 מיליון, ייתכנו כספים נוספים.
⚠️ אין בהסדר הודאה באחריות. החברה מסרה שהיא חולקת על מסקנות הבדיקה, ציינה הפסדי חיתום נטו של 178.5 מיליון דולר באוקלהומה בשנים 2021 עד 2025, וטענה שמדובר בהסדר מוסכם ולא בקנס שהוטל לאחר קבלת המסקנות.
המשמעות
המנגנון הוא שמעניין, לא הסכום. בדיקת התנהלות שוק היא כלי שבוחן דפוס ולא תיק בודד — וכאן הדפוס שנמצא היה סגירת תיקים בלי הודעה ובלי מסמכים. בישראל המקבילה היא סמכות הפיקוח על הביטוח, והשאלה זהה: האם נשמר תיעוד שמאפשר לשחזר כיצד נסגר תיק, ומה נמסר למבוטח בעת הסגירה.
מבטחת טוענת שאינה חייבת לכסות פשרה של 55.7 מיליון דולר, משום שהמעשים היו מכוונים
הרקע: תביעה שהוגשה ביולי 2021 בבית המשפט הפדרלי במסצ’וסטס בגין הטרדת בני זוג, והוסדרה ביוני 2026. הפוליסה היא מטרייה מסחרית עודפת, בגבולות של 50 מיליון דולר לאירוע ובמצטבר, מעל פוליסת Zurich American.
טענות המבטחת: כל ההפסדים המכוסים, אם היו כאלה, היו צפויים או מכוונים ונגרמו במעשים מכוונים; חל חריג ל”צפוי או מכוון” ולנזק שנגרם בידיעה שהמעשה יפר זכויות; ובנוסף הופר החוזה — סירוב למסור מידע, הסכמה לפשרה בלי הסכמת המבטחת, ואי-הפרדה בין ראשי הנזק ובין פיצויים רגילים לעונשיים. הדיווח מזכיר גם את האיסור בקליפורניה לבטח נזק שנגרם במעשה מכוון של המבוטח. ⚠️ הדיווח אינו נוקב בשם הסעיף או החוק.
המשמעות
שלוש הטענות הדיוניות הן שרלוונטיות כאן, והן מוכרות היטב גם בדין הישראלי: הסכמה לפשרה בלי הסכמת המבטחת, סירוב למסור מידע, ואי-הפרדה בין ראשי הנזק. ⚠️ ההפרדה היא הנקודה שנוטים לפספס — פשרה גלובלית שאינה מפרידה בין רכיב מכוסה לרכיב מוחרג, ובין פיצוי רגיל לפיצוי עונשי, מקשה על המבוטח להוכיח מה מתוכה מכוסה.
קיבלתם מכתב דחייה או תשלום חלקי?
הפסיקה השבוע מלמדת שוב: הנימוק שנרשם בשלב הדחייה הוא זה שיעמוד לדיון. בדיקה מוקדמת של המכתב ושל שרשרת הראיות משנה את מאזן הכוחות מול המבטחת.


