2,562,000 ש"ח נתבעו על שקית תכשיטים שנגנבה. 65,000 ש"ח נפסקו. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שהמשטרה התרשלה ושהשוטר שגנב אחראי, ועדיין דחה כמעט את כל התביעה, משום שלא הוצגה תמונה אחת, קבלה אחת או חוות דעת שמאי אחת על מה שהיה בשקית.
פסיקה וניתוח
חמישה פסקי דין
אוצר של 2.5 מיליון בארון לא נעול, ובלי תמונה אחת להוכיח אותו
בקצרה. תביעה של 2,562,000 ש"ח על תכשיטים שגנב שוטר מדירת התובע הסתיימה ב-65,000 ש"ח. בית המשפט קבע שהמשטרה התרשלה בשמירת מפתח הדירה ושהשוטר אחראי לגזל, אך דחה כמעט את כל רכיב הנזק: התובע לא הביא תמונה, עד ראייה סמוך לגניבה או חוות דעת שמאי על שווי התכשיטים.
רקע עובדתי
ביום 19.7.2017 ערך צוות בילוש חיפוש בדירת התובע. השוטרים ראו מעטפה ובה 7,500 ש”ח ושקית תכשיטים, שלדברי התובע ירש מאמו ומאחותו. התובע עוכב לחקירה, נעל את הדירה ונדרש למסור את המפתח לאחד השוטרים. בזמן שהתובע היה בתחנה חזר אותו שוטר לדירה על קטנוע משטרתי, נכנס במפתח וגנב את הכסף ואת התכשיטים. השוטר הורשע ביום 27.1.2020 בגניבה בידי עובד ציבור ובהתפרצות, נדון ל-20 חודשי מאסר וחויב לפצות את התובע ב-7,500 ש”ח בגין הכסף וב-20,000 ש”ח בגין התכשיטים. ביום 18.6.2024 הוגשה התביעה האזרחית נגד המשטרה ונגד השוטר, והמשטרה שלחה לשוטר הודעת צד שלישי.
המחלוקת
שתי שאלות: האם המשטרה חבה בנזיקין למעשה הגניבה של השוטר, ואם כן, האם התובע הוכיח את שווי התכשיטים שנגנבו.
טענות הצדדים
התובע טען לאחריות שילוחית וישירה של המשטרה, לנזק ראייתי שגרמו הנתבעים, ולאוסף משפחתי עתיק ששוויו 2,455,000 ש”ח, ועוד 100,000 ש”ח בגין עוגמת נפש. הוא העריך את השווי בעצמו ואישר שאינו איש מקצוע. המשטרה טענה שהשוטר פעל למטרותיו הפרטיות, מחוץ לתפקידו, ושהנזק לא הוכח כלל. השוטר טען שבשקית היו פריטי זהב רגילים בכמות קטנה, ושמכר אותם לצורף לפי משקל ב-5,500 ש”ח.
ההכרעה
אחריות שילוחית נדחתה: לפי סעיף 13 לפקודת הנזיקין, מעשה שנעשה למטרות העובד עצמו ולא לעניין המעביד אינו מחייב את המעביד, והחזרה לדירה לא הייתה המשך של החיפוש. אחריות ישירה התקבלה: המשטרה, כשומרת של מפתח שנמסר לה לפי דרישתה, התרשלה בכך שלא קבעה נוהל להפקדה ולרישום של מפתחות שנלקחו מחשוד. ואולם שווי התכשיטים לא הוכח. השוטר חויב ב-15,000 ש”ח בגין התכשיטים, לפי הצעתו שלו בכתב ההגנה, בנוסף ל-20,000 ש”ח שנפסקו בהליך הפלילי. שני הנתבעים חויבו יחד ולחוד ב-50,000 ש”ח בגין עוגמת נפש.
ההנמקה
בית המשפט מנה את מה שלא הובא: אף תמונה של התכשיטים, אף עד שראה אותם סמוך לגניבה, אף חוות דעת שמאי, אפילו לא הערכה מינימלית של הפריטים שפורטו בכתב האישום. הדודה והאח שלפי התובע הכירו את האוסף לא זומנו, והדבר נזקף לחובתו. הבת העידה שראתה תכשיטים בשנת 2005 ולא ידעה מה שוויים. נקבע שאין זה סביר שאדם ישאיר תכשיטים בשווי דירה בארון לא נעול ולא יבטח אותם, ושתמוה שהתובע נזכר בפריטים נוספים דווקא שבע שנים אחרי הגניבה. על האומדנה נקבע שהיא חריג, ושבית המשפט אינו יכול לנקוב בסכום בלי אינדיקציה מינימלית לשווי.
המשמעות
זהו פסק דין על נזיקין, אבל הלקח שלו הוא הלקח של כל תביעת תכולה. מי שמחזיק תכשיטים, שעונים או אוסף בבית, ואין לו תמונות, הערכת שמאי או פוליסה שמפרטת אותם, לא יוכל להוכיח את שוויים ביום שייעלמו, גם אם הגנב נתפס והורשע. בית המשפט אף ראה בהיעדר ביטוח אינדיקציה לכך שהשווי הנטען מנופח. ⚠️ ולסוכן: זה הטיעון החזק ביותר שיש לכם מול לקוח שמסרב לסקר תכולה או להרחבת דברי ערך. הסקר איננו רק תנאי של המבטחת, הוא הראיה של המבוטח.
הרולקס אבד בטיול טרקטורונים, והתביעה אבדה בחקירה הנגדית
בקצרה. תביעה של 90,000 ש"ח לתגמולי ביטוח על שעון רולקס שאבד נדחתה. השעון היה מבוטח בכיסוי כל הסיכונים, וסוקר מטעם המבטחת העריך אותו ב-80,000 ש"ח חצי שנה לפני האובדן. בית המשפט קבע שהתובע לא הוכיח שמקרה הביטוח קרה: עדיו סתרו זה את זה, והוא הודה שלא אמר אמת לחוקר המבטחת על אובדן קודם.
רקע עובדתי
המבטחת ביטחה את מבנה הדירה ותכולתה לתקופה 30.11.2023 עד 30.11.2024. הפוליסה כללה כיסוי ייעודי לשעוני יד בכל הסיכונים בסך 85,000 ש”ח, על בסיס סקר מיום 4.12.2023 שבו הוצג השעון עם כרטיס והוערך ב-80,000 ש”ח. ביום 28.5.2024 הודיע התובע שהשעון נעלם מידו יום קודם, במהלך טיול שטח על טרקטורון. המבטחת דחתה את התביעה ביום 2.7.2024 בטענות למרמה ולהסתרת עבר ביטוחי. בדיון ההוכחות ביום 8.1.2026 נחקרו התובע, אשתו, בן דודו והחוקר מטעם המבטחת.
המחלוקת
האם התובע הוכיח את קרות מקרה הביטוח, והאם המבטחת פטורה בשל הפרת חובת הגילוי או מרמה בתביעה.
טענות הצדדים
התובע טען שהשעון תועד בסקר המבטחת, שהמבטחת לא עמדה בנטל המוגבר להוכחת מרמה, שהיא כבולה לנימוקי מכתב הדחייה, שלא הוצג מסמך שבו נשאל על עברו הביטוחי, ושהימנעותה מהבאת הסוקר לעדות פועלת נגדה. המבטחת טענה שזו הפעם השלישית בעשור ששעון יקר נעלם לתובע, בכל פעם מול מבטחת אחרת, שהגרסאות סותרות, ושרכישת השעון במזומן ממוכר שזהותו אינה ידועה לא הוכחה.
ההכרעה
התביעה נדחתה. התובע לא הרים את הנטל להוכיח את מקרה הביטוח, ולכן לא נדרשה הכרעה ביתר טענות הצדדים. בית המשפט מצא סתירות מהותיות ולא פערי זיכרון: התובע העיד שלא חזר לחפש את השעון ואשתו העידה שעבר על כל המסלול. בן הדוד כתב בהודעה שהוא מחפש כבר שעה, בעוד שלפי פלט השיחות נודע לו על האובדן כעשר דקות קודם, ובעדותו דיבר על רבע שעה. התובע מסר שלוש גרסאות לרגע שבו גילה את האובדן.
ההנמקה
הנדבך שהכריע היה הודאת התובע, בתצהירו ועל דוכן העדים, שהשיב לחוקר בשלילה כשנשאל אם אבד או נגנב לו שעון בעבר. בפועל היו פריצה בשנת 2013 שבה נגנבו שני שעונים, ואובדן רולקס בשנת 2020. הסברו, שנהג כך בתמימות משום שזה לא עניינו של החוקר, נדחה. נקבע שמבוטח סביר מבין שאובדן קודם של פריט מאותו סוג הוא מידע מהותי למבטחת, ושמי שבחר שלא לומר אמת לגורם החוקר בנושא כזה אינו יכול לצפות שבית המשפט יאמין לגרסתו היחידה על האירוע עצמו.
המשמעות
שני דברים שכדאי לקחת מכאן. הראשון: הסקר מוכיח שהשעון היה ומה שוויו, לא שהוא אבד. באובדן, בשונה מנזקי מים או אש, אין ראיה חיצונית, והתיק כולו נשען על עקביות הגרסה. השני: השיחה עם החוקר היא חלק מהתיק. תשובה לא נכונה על תביעה קודמת, גם אם נראית למבוטח כלא רלוונטית, הפכה כאן מפרט שולי לנימוק המכריע. ⚠️ שימו לב שבית המשפט לא נדרש כלל לשאלה אם המבטחת כבולה לנימוקי מכתב הדחייה: כשמקרה הביטוח עצמו לא הוכח, לא מגיעים להגנות המבטחת.
משאית ברישיון, רכב מסחרי במחירון: 43% במקום 20%
בקצרה. תביעת הפרשים של 52,831 ש"ח על משאית קירור שהוכרזה אובדן גמור נדחתה. המחלוקת הייתה על שיעור ההפחתה בגין קילומטראז’ גבוה: 20% לפי פרק המשאיות במחירון, או כ-43% לפי כללי רכב מסחרי. הצדדים הסכימו למסור את ההכרעה לחברת לוי יצחק כמומחה מכריע, והיא אישרה את חישוב המבטחת.
רקע עובדתי
התובעת החזיקה משאית מרצדס ספרינטר משנת 2020, מסווגת N2 ברישיון, במשקל כולל של 3,550 ק”ג, מבוטחת בפוליסה לביטוח משאית. ביום 6.1.2022 אירע מקרה הביטוח והמשאית הוכרזה אובדן גמור, כשמד האוץ עמד על 228,721 ק”מ. המבטחת הפחיתה 42.99% משווי המחירון בגין הקילומטראז’ ושילמה 108,962 ש”ח. מחיר הבסיס המוסכם היה 203,840 ש”ח. שמאי התובעת העמיד את השווי, לאחר הפחתה של 20%, על 163,072 ש”ח. ביום 11.6.2023 קיבל תוקף של החלטה הסדר דיוני שלפיו תינתן חוות דעת מכריעה מטעם חברת לוי יצחק.
המחלוקת
האם ההפחתה בגין קילומטראז’ מוגבלת לתקרה של 20% שבפרק המשאיות, או שחלה הוראה כללית במחירון שלפיה משאיות מסוימות עד 4 טון מטופלות, לעניין ההפחתות, כרכב מסחרי. ובמישור הדיוני: מה היקף הביקורת על מומחה מכריע שמונה בהסכמה.
טענות הצדדים
התובעת טענה שהרכב הוא משאית ברישיון, בפוליסה ובפרק המחירון, שהחישוב הממוחשב אינו תואם את המחירון המודפס, שתיקון נוסח המחירון באוגוסט 2023 מוכיח שקודם לכן לא הייתה החרגה, ושלמומחה קשרים עסקיים עם המבטחת. המבטחת הצביעה על סעיף 17(ב) להנחיות הכלליות במחירון ועל תחשיב של לוי יצחק מיום 1.3.2022, סמוך לאירוע, שכבר נקב ב-42.99%.
ההכרעה
התביעה נדחתה. נקבע שכאשר מתקיימים תנאי סעיף 17(ב) חלים כללי ההפחתה של רכב מסחרי, ותקרת ה-20% אינה חלה אוטומטית רק משום שהרכב מופיע בפרק המשאיות. בית המשפט ציין במפורש שהמומחה לא הציג אסמכתה רגולטורית לכך שדגם המשאית נמנה עם הקבוצה שסיווגה שונה, ושהיה ראוי שיעשה כן. למרות זאת נקבע שהחסר אינו פגם מהותי היורד לשורש ההכרעה, ואין הצדקה להתערב בהכרעת מומחה שהצדדים בחרו בו.
ההנמקה
בית המשפט הבחין בין מומחה מטעם בעל דין לבין מומחה מכריע מוסכם: להכרעתו של האחרון משקל מיוחד, וההתערבות שמורה לחריגה מגדר המינוי, משוא פנים או טעות יסודית. ההסדר לא העניק למומחה חסינות, ולכן השגות התובעת נבחנו לגופן. אך התובעת לא הביאה ראיה מקצועית פוזיטיבית שהדגם אינו שייך לקבוצה. הקשר העסקי של עורך המחירון עם חברות ביטוח היה ידוע בעת הבחירה בו, ואינו מוכיח משוא פנים. תחשיב ביניים שנקב ב-31% הוסבר בכך שנערך לפי מחירון יוני 2023 ולא לפי המחירון שבתוקף ביום האירוע. טענות על מחיר הבסיס ועל השבת השתתפות עצמית של 6,575 ש”ח עלו לראשונה בסיכומים ונדחו כהרחבת חזית.
המשמעות
למי שמנהל צי או מבטח כלי רכב מסחריים, זה תיק שמשנה חישוב. רכב שמסווג N2 ומשקלו עד 4 טון עשוי להיות משאית בפוליסה ורכב מסחרי במחירון, והפער בתיק הזה היה יותר מ-50,000 ש"ח. הלקח הדיוני חד לא פחות: מי שמסכים למומחה מכריע מוותר בפועל על רוב הביקורת, גם כשהמומחה משאיר שאלה פתוחה וגם כשבית המשפט עצמו מעיר על כך. ⚠️ השאלה אם ניכוי השתתפות עצמית באובדן גמור היה כדין נותרה בלי הכרעה, רק משום שלא נטענה בכתב התביעה.
השמאי של המבטחת קבע, המבטחת שילמה פחות מחמישית, ובית המשפט החזיר את השאר
בקצרה. תביעת הפרשים של 44,775 ש"ח בביטוח מקיף התקבלה. שמאי שמינתה המבטחת העריך את הנזק ב-53,666 ש"ח ועוד 3,140 ש"ח ירידת ערך, אך המבטחת שילמה 9,675 ש"ח בלבד, בטענת בוחן תנועה מטעמה שהמוקד הקדמי-שמאלי אינו קשור לתאונה. נקבע שעל המבטחת נטל מוגבר לסתור את גרסת המבוטח, ושהיא לא עמדה בו.
רקע עובדתי
ביום 18.12.2024 פגע רכב האאודי של התובע, בפקק תנועה, ברכב שלפניו. לדבריו התכופף לאסוף מסמכים, הרכב התקדם, והוא הסיט את ההגה ימינה. השמאי מטעם המבטחת חילק את הנזק לשלושה מוקדים: חזית 14,896 ש”ח, חזית-שמאל 30,522 ש”ח וימין 8,246 ש”ח. בהודעת התשלום מיום 21.4.2025 שילמה המבטחת עבור מוקד החזית בלבד, בלי ירידת ערך, ובלי להתייחס כלל למוקד הימני. חוות דעת הבוחן מטעמה הוגשה ביום 18.6.2026, שלושה ימים לפני דיון ההוכחות.
המחלוקת
האם הנזק בחלק הקדמי-שמאלי ובכנף הימנית נגרם בתאונה, ועל מי הנטל כשהמבטחת חולקת על חוות דעת השמאי שהיא עצמה הזמינה.
טענות הצדדים
התובע טען שכל מוקדי הנזק נגרמו בפגיעה אחת מתמשכת, והגיש חוות דעת של בוחנת תנועה. המבטחת טענה, בהסתמך על בוחן מטעמה, לשני מוקדי נזק ישירים בלי רצף ביניהם, המעידים על שני אירועים נפרדים, ולתאונת חזית-אחור במנח ישר.
ההכרעה
התביעה התקבלה. עדות התובע נמצאה מהימנה ועקבית. מאחר שהמבטחת טוענת בפועל שהמבוטח דורש תגמולים על נזק שלא נגרם בתאונה, מוטל עליה נטל מוגבר, והיא לא עמדה בו. הנזק בגריל, בפגוש, בפנס ובכנף השמאלית נמצא ברצף, והשמאי לא נשאל מדוע הפריד ביניהם. הנזק בכנף הימנית נקבע כנזק עקיף ממעיכת מכסה המנוע. חוות דעת הבוחנת מטעם התובע הועדפה.
ההנמקה
בית המשפט זקף לחובת המבטחת שורה של מחדלים: היא לא שאלה את התובע בחקירה על נזקים קודמים, לא זימנה את נהגת הרכב השני, לא התייחסה כלל למוקד הימני בהודעת התשלום, ולא בררה עם השמאי אם קיים מרווח נקי בין המוקדים. הבוחן מטעמה תיאר שתי פגיעות נפרדות, גרסה שהתובע מעולם לא מסר. גם הנזק ברכב השני, שנמשך מהחזית האחורית אל הפינה הימנית, והצמיג שהתפוצץ בו, התיישבו עם סטייה ימינה ולא עם מנח ישר. שני הבוחנים עבדו מתמונות בלבד. המבטחת אף ניכתה מע”מ משכר שמאי שהיא עצמה שילמה.
המשמעות
בשבוע שעבר סקרנו תיק שבו פער בין מוקדי נזק הפיל 93% מתביעה. השבוע אותה שאלה בדיוק הוכרעה הפוך, וההבדל מלמד. שם התובעת לא הסבירה את הפער. כאן המבטחת היא שחלקה על השמאי שלה, ולא הוכיחה. ⚠️ שתי נקודות לשימוש מיידי: הודעת תשלום חלקי שאינה מתייחסת למוקד נזק מסוים משאירה אותו בלי נימוק דחייה, ובית המשפט ראה בסכומו סכום שאינו שנוי במחלוקת. ודוח בוחן ראשוני שצורף לכתב ההגנה אינו חוות דעת מומחה: בסדר דין מהיר חוות הדעת מצורפת לכתב הטענות, ואיחור עולה בהוצאות.
ההקלטות אצל הסוכן, לא אצל המבטחת, ומה שומרה כן תיאלץ לחשוף
בקצרה. החלטת ביניים בתובענה ייצוגית שאושרה נגד שומרה, בטענה שכתבי שירות נמכרו עם פוליסות רכב בלי אפשרות ממשית לוותר עליהם. בית המשפט דחה את הדרישה להקלטות נוספות של שיחות מכירה המצויות אצל סוכנים, אך חייב את שומרה לגלות את עלות כתבי השירות ואת רווחיה מהם.
רקע עובדתי
התובענה אושרה כייצוגית ביום 3.2.2025, בשם מי שרכש כתבי שירות בפוליסות מקיף וצד ג’ מסוגים מסוימים מיום 30.6.2016. העילות שאושרו כוללות הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט. בשלב הגילוי מסרה שומרה עשרות הקלטות של שיחות מכירה שקיבלה מסוכנים, ונתונים על מימוש כתבי שירות. התובע ביקש הקלטות נוספות, פילוח נתונים לפי סוג פוליסה, ונתוני עלות ורווח.
המחלוקת
האם ניתן לחייב מבטחת לגלות הקלטות של שיחות מכירה המצויות אצל סוכני הביטוח, והאם נתוני העלות והרווח מכתבי השירות חסויים כסוד מסחרי.
טענות הצדדים
התובע טען שהמענה שניתן אינו מספיק להכרעה בשאלות האחריות והנזק. שומרה טענה שההקלטות אינן ברשותה אלא אצל הסוכנים, שאינה מחזיקה פילוח לפי סוג פוליסה, ושנתוני העלות והרווח הם סוד מסחרי.
ההכרעה
הבקשה התקבלה בחלקה. הקלטות: נדחה. הסוכנים הם צד שלישי, והתובע לא הניח תשתית ליחסי שליטה בינם לבין שומרה, להבדיל מיחסי השליחות לפי סעיף 33(א) לחוק חוזה הביטוח. הדרך היא זימון הסוכנים לפי תקנה 83(א). פילוח שאינו קיים: נדחה, אך שומרה תהיה מנועה מלהסתמך עליו בהמשך. עלות ורווח: התקבל, משום שהעילה היא התעשרות, והמידע יימסר לבא כוח התובע בלבד בכפוף להתחייבות לסודיות.
ההנמקה
נקודת המוצא היא גילוי מרבי, ובתובענה ייצוגית נשקל גם אינטרס הקבוצה. מנגד, בעל דין אינו נדרש לייצר מסמך שאינו קיים. לגבי הסוד המסחרי, שומרה לא הסבירה כיצד החשיפה תפגע בה, והרלוונטיות לעילת ההתעשרות גברה. בית המשפט הוסיף שהעובדה שנמסרו עשרות שיחות ולא יותר עשויה לקבל משקל ראייתי בשלב ההוכחות.
המשמעות
לסוכנים זו החלטה שכדאי להכיר. הקלטות שיחות המכירה שלכם נחשבות מצויות אצלכם, לא אצל חברת הביטוח, ומי שרוצה בהן יזמן אתכם להעיד ולהציג מסמכים. למבטחות: טענת סוד מסחרי בלי הסבר קונקרטי לפגיעה לא החזיקה מול עילה של עשיית עושר.
בינה מלאכותית בביטוח ובמשפט
שלושה עדכונים
אחת מכל חמש תביעות כוזבות נשענת על ראיה שיוצרה בבינה מלאכותית
המספרים שנמסרו: בשנים עשר החודשים האחרונים איתרה Zurich UK תביעות כוזבות בהיקף של 109.3 מיליון ליש”ט, מהן 17.9 מיליון אותרו באמצעות אנליטיקה מתקדמת ובינה מלאכותית. נחשפו 4,359 תביעות מרמה בענפי הרכב, הרכוש והחבויות, עלייה של 22% לעומת 3,562 בשנת 2022. ראש תחום מרמה בתביעות בחברה מנה תאונות מבוימות, סוכני רפאים, תביעות מפוברקות וראיות שנוצרו בבינה מלאכותית, ותיאר חיבור של נתוני רשם החברות, לשכת אשראי ומאגר המרמה הענפי לתמונה אחת לכל תביעה.
המשמעות
שני הצדדים של אותה טכנולוגיה נמצאים כאן, ושניהם יגיעו לתיקים בישראל. מצד אחד, תמונה או מסמך שמצורפים לתביעה כבר אינם ראיה שמדברת בעד עצמה, ומבוטח ישר עלול למצוא את עצמו נדרש להוכיח שהתמונה שלו אמיתית. מצד שני, מבטחת שמסמנת תביעה כחשודה על סמך הצלבת מאגרים תידרש להסביר מה בדיוק הוצלב ומה נמצא. ⚠️ זה מתחבר ישירות לפסיקה של השבוע: בעפולה ניסתה מבטחת לטעון בחקירה שתמונות מזירת התאונה מזויפות, והטענה נדחתה משום שלא הוצגה כלל לתובע עצמו.
אסמכתאות שלא קיימות עלו לעורך דין חצי משכר הטרחה
בכתב טענות שהגיש עורך הדין צוטטו שני פסקי דין אמיתיים לתמיכה בקביעות שאינן מופיעות בהם, ולא פחות משישה פסקי דין שאינם קיימים. כשנדרש להסביר, השיב שמדובר בליקויים טכניים ופקידותיים. בית המשפט קבע שאסמכתה לפסק דין שאינו קיים לעולם איננה טעות טכנית, ציין שהוא חושד בשימוש בכלי בינה מלאכותית יוצרת אף שעורך הדין לא הודה בכך, והורה להעביר את ההחלטה לוועדת המשמעת. ההחלטה ניתנה ב-22.4.2026 ופורסמה כעת, וערעור תלוי ועומד.
המשמעות
מה שחדש כאן הוא המנגנון. הסנקציה לא הוטלה כקנס אלא נגזרה משכר הטרחה שנפסק ללקוחה, כך שהמחיר של אסמכתה בדויה נמדד באחוזים מהתיק. ושימו לב לנימוק: שופט בערכאה דיונית מקבל עשרות מסמכים ביום, אין לו מי שיבדוק אסמכתאות, והוא חייב לסמוך על עורכי הדין. הנימוק הזה תקף באותה מידה בבית משפט שלום בישראל.
יותר משישים קבוצות ביטוח ביקשו להחריג בינה מלאכותית. אחרות פשוט שותקות
לדבריו, יותר מ-60 קבוצות ביטוח אלמנטרי הגישו בקשות לאמץ חריגי בינה מלאכותית, גם אם לא כולן יישמו אותם. חריג רחב, הוא כותב, מאפשר למבטח לדחות תביעה רק משום שכלי כזה היה מעורב, גם כשטעות אנוש, שפוליסת סייבר רגילה מכסה, היא שגרמה לנזק. השתיקה אינה טובה יותר: נוסח עמום משאיר את הכיסוי לפרשנות ואת העסק מול התדיינות רק כדי לברר אם יש לו ביטוח. עמדתו היא שרוב האירועים אינם סיכון חדש: הונאת דואר אלקטרוני עסקי, לדבריו 31% מהתביעות ב-2025, נשארת אותה הונאה גם כשהיא מנוסחת בידי מכונה, והעברת כספים בעקבות הודעה קולית מזויפת של סמנכ”ל כספים היא עדיין הונאת העברת כספים.
המשמעות
הכותב מוכר ביטוח סייבר, ויש לקרוא אותו כך. אבל השאלה שהוא מעלה היא השאלה הנכונה לכל עסק ישראלי שמחדש פוליסה. האם הפוליסה שלכם אומרת משהו על אירוע שבו מעורבת בינה מלאכותית, ואם כן, מה? חריג שמנוסח לפי הטכנולוגיה ולא לפי התוצאה עלול לבלוע אירועים שהעסק בטוח שהם מכוסים. ⚠️ ושתיקה בפוליסה איננה כיסוי: היא מחלוקת עתידית.
משפט וביטוח בעולם
שלושה עדכונים
טקסס קובעת כללים לשמאות מכרעת: 240 יום, כשירות מינימלית, ודרישה חד-צדדית
עיקרי ההסדר, לפי סקירה של משרד Cozen O’Connor מיום 10.11.2026: כל צד רשאי לדרוש שמאות מכרעת באופן חד-צדדי, בלי להמתין למבוי סתום. ההליך מיועד למחלוקת על גובה הנזק בלבד, והכרעתו מחייבת, אלא אם ניתנה בלי סמכות, שלא בהתאם לפוליסה, או במקרה של מרמה או טעות. נקבעו תנאי כשירות מינימליים לשמאים ולשמאי המכריע, ודרישה שיהיו בלתי תלויים. מבטחת שמעוניינת בהליך צריכה לדרוש אותו בתוך 60 יום מקבלת הודעה מוקדמת על תביעה, ומבוטח, ככלל, אינו יכול לדרוש אותו אחרי הגשת תביעה. ההליך צריך להסתיים בתוך 240 יום, ואם לא ניתנה הכרעה במועד, כהונת השמאי המכריע מסתיימת וממונה אחר בתוך 15 יום. כותב הסקירה מעיר שחסרים כללי אתיקה מחייבים והגבלה על שכר השמאי המכריע.
המשמעות
מי שקרא את פסק הדין על המשאית מהשבוע יזהה מיד את הקשר. שם הסכימו הצדדים למומחה מכריע, הבירור נמשך יותר משלוש שנים, עלו טענות על זיקתו למבטחת, ובית המשפט העיר שהמומחה לא השיב כראוי לשאלה שהופנתה אליו. טקסס מנסה לפתור בדיוק את שלוש הנקודות האלה: לוח זמנים, כשירות ואי-תלות. בישראל אין הסדר מקביל, ולכן כל אחת מהן צריכה להיכתב בהסדר הדיוני עצמו.
ארבעה נימוקי דחייה בשנה אחת: כשהמבטחת מחליפה עמדה בלי שהעובדות השתנו
בעניין Constantino נ’ Paul Revere Life Insurance אישר בית המשפט לערעורים של מסצ’וסטס קביעה שמבטחת הפרה את חוק ההגנה מפני פרקטיקות מסחר לא הוגנות. היא דחתה שוב ושוב תביעה של רופא שאיבד את תפקוד כפות רגליו, ושינתה את פרשנותה לדרישת אובדן השימוש, מאובדן מוחלט לאובדן מעשי ולאחר מכן לאובדן משמעותי, בלי שהתקבל מידע חדש. התגמולים שולמו בסוף, רק לאחר שהמבוטח שכר עורך דין, ובית המשפט דחה את הטענה שמדובר במחלוקת פרשנית בתום לב.
בעניין Cook Brothers Construction נ’ Frankenmuth, שתלוי ועומד בבית משפט פדרלי בטנסי, קבלן ראשי תובע כמעט 600,000 דולר לפי פוליסת אחריות. לפי כתב התביעה המתוקן, המבטחת הוציאה ארבע דחיות בתוך כשנה, כל אחת על בסיס משפטי אחר. אלה טענות בלבד, שטרם התבררו.
המשמעות
לקורא הישראלי הרעיון מוכר: הנחיות המפקח על הביטוח והפסיקה מחייבות מבטחת לפרט את נימוקי הדחייה בהזדמנות הראשונה. השבוע העלה תובע בתיק הרולקס ברמלה בדיוק את הטענה הזו, והיא לא הוכרעה, משום שהתביעה נפלה כבר בשלב הוכחת מקרה הביטוח. הערך המעשי של הסקירה האמריקאית הוא בשיטה: לתעד את עמדת המבטחת לאורך זמן, ולהשוות. נימוק חדש שמופיע רק אחרי שהקודם הופרך הוא ראיה בפני עצמה.
הענן נפל בלי שום מתקפה. האם פוליסת הסייבר מכסה את זה
משרד Hunton פרסם ביום 13.11.2026 ניתוח ביטוחי של האירוע. לפיו, היעדר מתקפה אינו בהכרח היעדר כיסוי: פוליסות סייבר עדכניות עשויות לכלול כיסוי לאובדן הכנסה בשל כשל מערכת, וכיסוי לאובדן רווחים תלוי, כשהתקלה היא אצל ספק ענן או תוכנה שהעסק נשען עליו. ההכרעה תלויה בהגדרות של כשל מערכת ושל ספק שירות תלוי, בתת-גבולות, ובעיקר בתקופת ההמתנה: מספר השעות שהשיבוש צריך להימשך לפני שהכיסוי מופעל. עסק שתקופת ההמתנה שלו ארוכה ממשך התקלה לא יקבל דבר. ההמלצה למי שנפגע: לתעד כבר עכשיו זמני השבתה, הכנסות שאבדו והוצאות, ולמסור הודעה למבטח בלי להניח שהאירוע אינו מכוסה.
המשמעות
לעסק קטן בישראל שעובד כולו על דואר וענן של ספק אחד, זו השאלה המעשית של השבוע. רוב בעלי העסקים מניחים שפוליסת סייבר מכסה פריצה. מעטים בדקו אם היא מכסה תקלה אצל הספק, בלי שום פריצה. ⚠️ שלושה מספרים לבדוק בפוליסה: האם יש כיסוי לכשל מערכת שאינו אירוע אבטחה, האם הוא חל גם על ספק חיצוני, ומהי תקופת ההמתנה בשעות.
קיבלתם מכתב דחייה או תשלום חלקי?
הפסיקה השבוע מלמדת שוב: הנימוק שנרשם בשלב הדחייה הוא זה שיעמוד לדיון. בדיקה מוקדמת של המכתב ושל שרשרת הראיות משנה את מאזן הכוחות מול המבטחת.
