שלוש פעמים השבוע נפל פסק דין לא על הדין המהותי אלא על מה שהצדדים טרחו להביא. בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד נדחו טענותיהם של שני הצדדים כאחד, מאותו טעם בדיוק: מי שביקש לחלוק על חוות דעת מומחה ולא זימן אותו להיחקר — הפסיד את הטענה. התוצאה: 29% נכות, ופיצוי של 1,380,500 ש"ח.
פסיקה וניתוח
חמישה פסקי דין
נכות תפקודית כשיעור הרפואית — ו-1.38 מיליון ש"ח בתיק פלת"ד מחוזי
בקצרה. תביעת פלת"ד בגין נזקי גוף של רוכב אופנוע. נקבעה נכות רפואית משוקללת של 29%, והנכות התפקודית הועמדה על אותו שיעור. הפיצוי הכולל: 1,380,500 ש"ח בניכוי תגמולי ביטוח לאומי, בתוספת 15.34% שכר טרחה.
רקע עובדתי
התובע, יליד 1990, נפגע ביום 5.1.2017 כרוכב אופנוע בדרכו מהעבודה. רכב שלא עצר בתמרור עצור פגע בו, הקסדה השתחררה והוא נפל על הכביש. הוא פונה מחוסר הכרה ואובחן עם חבלת ראש, חבלה צווארית ושבר מרוסק בטיביה. לאחר ניתוח ושמונה ימי אשפוז נדרש למעקב אורתופדי, מרפאת כאב ופיזיותרפיה.
שימוש ממושך במדבקות פנטניל הוביל להתמכרות, ובאפריל 2018 עבר גמילה מאופיואידים ולצדה 11 חודשי טיפול בבריאות הנפש. בשנים שלאחר התאונה עבר התחזקות דתית ועבר ללימוד תורה בכולל.
התביעה הוגשה בשלום ברחובות והועברה למחוזי לאחר הגשת חוות הדעת. מונו מומחים באורתופדיה, פסיכיאטריה, רפואת כאב ונוירולוגיה.
המחלוקת
אומדן הנזק בלבד. במוקד: האם הנכות התפקודית נמוכה מהרפואית, ומה פוטנציאל ההשתכרות של תובע שעבר שינוי אורח חיים ולומד בכולל.
טענות הצדדים
התובע טען לנכות תפקודית של 40%, ועמד על מסלול חיים של התגברות על תנאי פתיחה קשים: בגרות מלאה, שירות קרבי, מכינה ולימודי משפטים שנקטעו בתאונה.
הנתבעת טענה שהנכות התפקודית נמוכה משמעותית מהרפואית: הפגיעה האורתופדית מגבילה עבודה פיזית בלבד ולא עבודה משרדית, הנכות הנפשית מזערית ולצלקת אין השפעה. עוד טענה לחפיפה בין נכות הכאב לנכות האורתופדית, ולייחוס חלק מהכאב למצב קודם.
ההכרעה
הנכות הרפואית המשוקללת הועמדה על 29%: 15% אורתופדי, 10% כאב, 5% פלסטי, 2.5% נפשי ו-2.5% נוירולוגי החופף לאורתופדי. בית המשפט קבע כי הנכות הרפואית משקפת בעיקרה את הנכות התפקודית, והעמיד גם אותה על 29%.
ההנמקה
ההכרעה נשענה על ההלכה בעניין גירוגיסיאן נ’ רמזי, שלפיה הנכות הרפואית היא נקודת מוצא בלבד, ועל בית המשפט לבחון את מכלול נתוני התובע — גיל, השכלה, כישורים, משלח יד ואפשרויות תעסוקה במומו.
שתי קביעות ראייתיות הכריעו לטובת התובע. ראשית, הנתבעת ביקשה להפחית מנכות הכאב, אך לא עתרה למינוי מומחים לנכויות שאינן קשורות לתאונה ולא הפנתה שאלות הבהרה בנושא; מומחית הכאב נחקרה חקירה יסודית ועמדה על קביעתה, והבהירה שהנכות נוגעת בעיקר לברך. שנית, כשהנתבעת טענה שהתמדתו של התובע בלימודים מעידה על ירידה בנכות, השיבה המומחית שעליה לבדוק אותו שוב — והנתבעת לא ביקשה בדיקה נוספת.
מנגד, השגות התובע על הנכות הפסיכיאטרית נדחו בדיוק מאותו טעם: הוא בחר שלא לזמן את המומחה להיחקר, ולכן לא הונח בסיס לטענותיו.
המשמעות
זהו פסק דין מחוזי, ולכן משקלו גדול מהכרעות השלום שבמהדורה זו. שלוש מסקנות מעשיות.
העץ שקרס על הרכב — ולמה תביעת השיבוב נגד העירייה נדחתה
בקצרה. תביעת שיבוב על סך 47,166 ש"ח בגין עץ דולב מזרחי שקרס ממדרכה ציבורית על רכב מבוטח שחנה כדין. התביעה נדחתה במלואה, והמבטחת חויבה ב-2,500 ש"ח שכר טרחה.
רקע עובדתי
ביום 19.11.2023 או בסמוך לו קרס עץ דולב מזרחי שניצב במדרכה ציבורית ברחוב הרב פרנק בירושלים על רכב מבוטח שחנה כדין, וגרם לו נזק כבד. המבטחת שילמה את תגמולי הביטוח והגישה תביעת שיבוב נגד העירייה.
התשתית הראייתית מטעם התובעת כללה דוח חוקר של חברת אינפוטק שלא נשא חתימה, וחוות דעת שמאי. השמאי לא התייצב לחקירה נגדית. העד מטעם התובעת היה מנהל מחלקה שמעולם לא ביקר במקום ולא היה בעל ידיעה אישית על האירוע.
המחלוקת
האם העירייה התרשלה באחזקת העץ, והאם התובעת הרימה את נטל ההוכחה לקיומה של חובת זהירות קונקרטית ולהפרתה.
טענות הצדדים
התובעת טענה לרשלנות בתחזוקת העץ ולהתקיימות הנזק בשל הפרת חובת האחזקה.
העירייה כפרה באחריות, טענה להעדר קשר סיבתי או לריחוק נזק, וטענה כי העץ היה בריא וכי האירוע נגרם מסערה חריגה או מגשם כבד — כוח עליון. עוד טענה כי הנהג בחר לחנות תחת העץ. מנהל האזור מטעמה העיד כי העץ היה בריא וכי לא נצפה בו ריקבון.
ההכרעה
התביעה נדחתה. בית המשפט קבע כי התובעת לא הוכיחה את נסיבות האירוע ולא הוכיחה חובה קונקרטית המוטלת על הרשות למנוע את הקריסה.
ההנמקה
בית המשפט קבע כי “לא הורם נטל הראיה להטלת החיוב הנטען בגין הנזק על הנתבעת”, וכי “העדר זימון עדים רלוונטים או הבאת ראיות מהווה מכשול בפני הוכחת התביעה”.
ההכרעה נסמכה על ההלכה שלפיה אחריות בגין קריסת עץ נבחנת לגופו של כל מקרה, כפי שנפסק בעניין עיריית בית שמש נ’ אבבה אסמרה. בית המשפט הזכיר את דחיית בקשת רשות הערעור בעניין עיריית נתניה נ’ מנדלר, שבה אושרר כי ערכאת הדיון היא שמעריכה את הראיות, לרבות דוקטרינת הידיעה המיוחדת והעברת הנטל לאחר “כמות ראייתית קטנה”. עוד הפנה בית המשפט לפסיקה שלפיה קבלת תביעות מסוג זה ללא הוכחה תטיל על הרשויות אחריות מוחלטת כמעט.
המשמעות
פסק הדין אינו מצמצם את אחריות הרשות המקומית לעצים שברשותה. הוא מצמצם את מה שניתן להשיג בלעדיו: תיק שיבוב שנשען על דוח חוקר לא חתום, על שמאי שאינו מתייצב לחקירה ועל עד שאין לו ידיעה אישית, לא יעמוד — גם כאשר העובדה שהעץ קרס אינה שנויה במחלוקת.
אור ירוק אינו רישיון מעבר — 15% אשם תורם בתאונת צומת
בקצרה. תביעת שיבוב על סך 120,643 ש"ח בגין נזקי רכוש לרכב מבוטח בתאונת צומת. נקבע שרכב הנתבעים נכנס באור אדום, אך לנהג התובעת יוחס 15% אשם תורם, והחיוב הועמד על 102,547 ש"ח.
רקע עובדתי
ביום 13.11.2024 אירעה התנגשות בצומת מלך חוסיין בכביש 411 בין רכב סיטרואן מבוטח של התובעת לבין רכב מיצובישי של הנתבעים. הרכב המבוטח הוכרז כאובדן גמור: שמאי העריך נזק של 89,630 ש”ח כולל מע”מ, בשיעור 64.98% מערך הרכב, המחייב הורדה מהכביש. התובעת שילמה למבוטח 120,178 ש”ח ונשאה ב-465 ש”ח שכר שמאי.
המחלוקת
מי מהנהגים נכנס לצומת באור אדום, והאם יש מקום לחלוקת אחריות.
טענות הצדדים
התובעת טענה כי מבוטחה נכנס באור ירוק וכי רכב הנתבעים חצה באור אדום לתוך צומת לא ברור.
הנתבעים טענו כי להם היה אור ירוק, וכי רכב התובעת הוא שחצה באור אדום ופרץ לנתיבם. הם הגישו חוות דעת מהנדס תנועה מטעמם.
ההכרעה
בית המשפט העדיף את גרסת נהג התובעת וקבע כי רכב הנתבעים נכנס לצומת באור אדום. במקביל נקבע אשם תורם של 15% לנהג התובעת.
ההנמקה
בית המשפט קבע: “אני מעדיפה את גרסת נהג התובעת”, ולאחר מכן: “לאור האמור אני קובעת, כי התאונה ארעה בעת שרכב הנתבעים נכנס לצומת למופע אור אדום”.
שלושה נימוקים הובילו לכך. ראשית, עדות נהג התובעת נמצאה עקבית ואמינה. שנית, לנהג הנתבעים יוחסה “זיכרון סלקטיבי”: גרסתו למבטחת סמוך לאחר התאונה, שלפיה היה לו אור ירוק, סתרה את עדותו המאוחרת שלפיה נכנס ממצב עצירה. שלישית, הנתבעים כלל לא תבעו את נזקם שלהם, כ-20,000 ש”ח, ובית המשפט ראה בכך אינדיקציה לכך שראו בנהגם את האחראי.
את חוות דעת מהנדס התנועה דחה בית המשפט בנקודה המרכזית. לצד זאת נקבע אשם תורם של 15% לנהג התובעת, בנימוק שהיה עליו להתבונן בתנועה החוצה, ושחומרת הנזק מלמדת על מהירות גבוהה. בית המשפט סיכם: “אור ירוק אינו רישיון מעבר אוטומטי בצומת”.
המשמעות
שתי מסקנות מעשיות. הראשונה: הטופס שממלא הנהג אצל המבטחת מיד לאחר התאונה הוא ראיה מרכזית, ולעיתים הוא זה שמכריע את התיק — סתירה בינו לבין העדות בבית המשפט שוחקת את מלוא הגרסה. השנייה: אי-הגשת תביעה נגדית לנזק עצמי עשויה להתפרש כהודאה בעקיפין באחריות.
התיק שנמחק בלי חוות דעת — מתי בית המשפט מפסיק לחכות
בקצרה. תביעת תגמולי ביטוח בגין נכות ואובדן כושר השתכרות מתאונת דרכים הוגשה ללא חוות דעת רפואית. לאחר ארכה שלא נוצלה, ובקשה שלישית להמתין לחוות דעת מומחי בית המשפט בהליך פלת"ד מקביל, נמחקה התביעה.
רקע עובדתי
התובע הגיש תביעה לתגמולי ביטוח בגין נכות ואובדן כושר השתכרות בעקבות תאונת דרכים מיום 20.1.2023, בלי לצרף חוות דעת רפואית, בנימוק של נסיבות אישיות, רפואיות וכלכליות. בית המשפט נענה והאריך את המועד ב-30 יום, אך חוות דעת לא הוגשה.
בבקשה שלישית ביקש התובע ארכה נוספת, וכן רשות להגיש בהמשך את חוות דעת מומחי בית המשפט שימונו בהליך הפלת”ד המקביל בגין אותה תאונה. הוא טען כי עליו לשאת במחצית שכרם של אותם מומחים, ואין ביכולתו לממן במקביל חוות דעת פרטיות.
המחלוקת
האם יש להאריך שוב את המועד להגשת חוות דעת רפואית, ולהתיר הסתמכות עתידית על חוות דעת מומחי בית המשפט מהליך אחר.
טענות הצדדים
התובע טען לקושי כלכלי ולכפל הוצאה, וביקש להסתמך על חוות הדעת שיינתנו בהליך המקביל.
הנתבעת 2 טענה כי בהעדר הוכחה לקושי הכלכלי הנטען אין מקום לפטור או לדחייה, וכי אין להותיר את בית המשפט ואת הצדדים בהמתנה לפרק זמן בלתי מוגדר. הנתבעת 1 עתרה למחיקה בהעדר חוות דעת, וטענה גם כי התביעה הוגשה בטרם עת משום שלא קדמה לה פנייה למבטחת.
ההכרעה
הבקשה להארכת מועד נדחתה והתביעה נמחקה. לא נפסקו הוצאות. התובע רשאי להגיש תביעה חדשה לאחר שישלים את הנדרש.
ההנמקה
בית המשפט הכיר בכך שהפסיקה מתירה הגשת חוות דעת מומחה בית משפט מהליך אחר באותו אירוע, בכפוף להסכמת המומחה להיחקר, והפנה לת”א (מחוזי חיפה) 27834-03-15. ואולם קבע: “יחד עם זאת ראיתי, בנסיבות תיק זה, שלא לאפשר הדבר”.
שני טעמים הובילו לכך: התביעה תלויה ועומדת זמן רב ללא חוות דעת, ומועד חוות הדעת בהליך המקביל אינו ידוע. הארכה נוספת הייתה פוגעת באיזון שבתקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע”ט-2018, בין אינטרס הצדדים לבין האינטרס הציבורי בהליך יעיל ומהיר. בלשון בית המשפט: “תביעה חסרה זו לא ניתן להשאיר ‘על המדף’ פרק זמן כה ארוך”.
בשולי הדברים העיר בית המשפט כי מאחר שמדובר בתביעה לתגמולי ביטוח, על המבטחת לבחון אותה גם אם הוגשה אליה ישירות, ובשלב זה אין חובה לצרף חוות דעת.
המשמעות
ההערה בשולי פסק הדין חשובה לא פחות מההכרעה: פנייה מקדימה למבטחת אינה מחייבת חוות דעת רפואית, והמבטחת חייבת לבחון את הדרישה לגופה. זהו קלף לטובת המבוטח בשלב הטרום-משפטי.
40/60 בין שתי מבטחות — מה אפשר וממה אי אפשר ללמוד מפסק דין ללא הנמקה
בקצרה. תביעת נזקי רכוש על סך 28,222 ש"ח בעקבות תאונת שרשרת. הצדדים הסכימו להכרעה לפי סעיף 79א ללא הנמקה, והאחריות חולקה 40% לנתבעת 1 ו-60% לנתבעת 2.
רקע עובדתי
ביום 27.12.2024 אירעה תאונה שבה רכב הנתבעת 2 סטה לפתע לנתיב הרכב המבוטח, שבלם בחדות. רכב הנתבעת 1, שנסע מאחור, לא הספיק לבלום ופגע ברכב המבוטח. התביעה הוגשה על 28,222 ש”ח.
המחלוקת
חלוקת האחריות בין הסוטה לנתיב לבין מי שלא שמר מרחק.
טענות הצדדים
הנתבעת 1 טענה כי הסטייה הפתאומית של הנתבעת 2 ניתקה את הקשר הסיבתי, ולכן האחריות כולה על הנתבעת 2.
הנתבעת 2 טענה כי הסטייה לא יצרה מגע עם הרכב המבוטח, שבלם בזמן, וכי הנתבעת 1 לא שמרה מרחק ונושאת במלוא האחריות.
ההכרעה
האחריות חולקה: נתבעת 1 — 40%, נתבעת 2 — 60%.
ההנמקה
אין הנמקה. הצדדים הסכימו להכרעה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט על יסוד כתבי הטענות, החומר שהוגש ועדויות הנהגים. בית המשפט ציין כי עיין בכל החומר ושמע את הנהגים, וקבע: “הגעתי למסקנה כי האחריות לתאונה מתחלקת בין הנתבעות”, בלי להתייחס לטענות הקשר הסיבתי ובלי להסביר את יחס החלוקה.
המשמעות
הערך של פסק דין זה אינו בהלכה אלא בתמחור. בתאונת שרשרת שבה יש סטייה לנתיב ואי-שמירת מרחק, הכרעה מוסכמת ללא הנמקה הניבה חלוקה של 40/60 — נתון שימושי במשא ומתן, אך לא ניתן לצטטו כתקדים ואין ממנו ללמוד על עקרון משפטי.
בינה מלאכותית בביטוח ובמשפט
שלושה עדכונים
תובענה ייצוגית בקליפורניה: שימוש בנתוני הערכות נזק לאימון מוצרי AI
זו אינה תביעה על דחיית תביעות ביטוח אלא תביעת פרטיות והסכמה. נכון למועד הסריקה טרם אושרה הקבוצה וטרם נקבעה אחריות.
המשמעות
הנתונים שזורמים משמאי ומניהול התביעה אינם שייכים רק לתיק. השאלה מי רשאי לעשות בהם שימוש משני, ולאיזו מטרה, הופכת לשאלה משפטית עצמאית.
בישראל ההקשר המקביל הוא חוק הגנת הפרטיות ותיקון 13, שנכנס לתוקף ב-14.8.2025. מבטחות, סוכנויות ושמאים שמעבירים נתוני תביעות לספק טכנולוגי צריכים לבדוק מה נאמר בהסכמה ומה נאמר בהסכם מול הספק.
Lokken נ’ UnitedHealth: גילוי מסמכים על תפקיד ה-AI בדחיית תביעות
ההליך בעיצומו: בקשת הסילוק התקבלה בחלקה, הקבוצה טרם אושרה, ולא נקבעה אחריות. גילוי המומחים מטעם התובעים נקבע ל-14.10.2026 — בתוך חלון הסריקה. הליך מקביל, Kisting-Leung נ’ Cigna, שרד אף הוא סילוק חלקי ונמצא בגילוי.
המשמעות
המסר התפעולי אינו תלוי במשפט האמריקאי: ברגע שמודל משתתף בהחלטה על תביעה, תיעוד המודל הופך לחומר שעשוי להיות בר-גילוי. גרסת המודל, המאפיינים, ציון הסיכון וההחלטה האנושית שבאה אחריו — כולם חלק מהתיק.
חיסיון ושיחות עם כלי AI — שתי הכרעות פדרליות מנוגדות
במחוז המזרחי של מישיגן הגיע שופט מגיסטרט לתוצאה שונה, וקבע כי שאילתות של מתדיין שאינו מיוצג בהליך אזרחי, ותשובות הכלי, חוסות תחת הגנת חומר ההכנה.
המשמעות
אין כרגע תשובה אחידה, וההקשר — פלילי או אזרחי, מיוצג או לא מיוצג — משנה את התוצאה. בעבודה מול לקוח, הזנת פרטי תיק לכלי חיצוני עלולה להיתפס כוויתור על חיסיון. בישראל זו שאלה פתוחה, ויש לנהוג בה בזהירות המחמירה.
משפט וביטוח בעולם
שלושה עדכונים
חריג העסק הפיל כיסוי בתביעת פרטיות — Stanley נ’ Vermont Mutual
ראשית, המעשה לא נחשב “תאונה” לפי ההוראות הראשיות של הפוליסה — אך הרחבה שנוספה לה החזירה אותו להגדרת “מקרה ביטוח”. שנית, חריג המעשה הפלילי לא חל, משום שההפרה הנטענת לא הייתה עבירה פלילית. שלישית, וזו ההכרעה: **חריג העסק כן חל**, משום שהמבוטחת השתמשה בגישה שקיבלה מתוקף עבודתה כדי לבצע את המעשה. התוצאה — אין חובת ייצוג ואין שיפוי.
המשמעות
זהו התרחיש הקלאסי של נזק סייבר ופרטיות שנוחת על פוליסת אחריות כללית ולא על פוליסת סייבר ייעודית. שלוש המסקנות המעשיות: הרחבה לפוליסה יכולה להחזיר לכיסוי מעשה שההוראות הראשיות הוציאו ממנו; חריג פלילי נבחן לפי סיווג ההפרה בדין ולא לפי חומרתה; וחריג העסק נבחן לפי **מקור הגישה** של המבוטח, לא לפי מקום ביצוע המעשה.
לעסק ישראלי שמחזיק מידע רגיש של לקוחות — זו בדיוק הנקודה שבה מתגלה שהפוליסה הכללית אינה מכסה את האירוע.
תביעת חוסר תום לב שרדה סילוק — Jimenez נ’ State Farm
בית המשפט דחה את הבקשה בנקודה הזו. ההבחנה שעשה חדה: טענה על חקירה רשלנית או על מחלוקת כיסוי אינה מקימה עילת חוסר תום לב — אבל התובע הצביע על **החלטות ספציפיות בטיפול בתביעה** שמהן ניתן להסיק מטרה שאינה כנה, וזה מספיק כדי לעבור את שלב הסילוק. במקביל נמחקה העילה ההצהרתית, שחזרה על עילות החוזה ותום הלב בלי להוסיף דבר.
המשמעות
ההבחנה בין “מחלוקת כיסוי” לבין “התנהלות בטיפול בתביעה” היא בדיוק הקו שמפריד בין תיק רגיל לבין תיק שבו נפתחת חזית נוספת מול המבטחת. מה שהעביר את העילה הוא לא עוצמת הטענה אלא **הפירוט**: אילו החלטות התקבלו, מתי, ועל יסוד מה.
המסר התפעולי זהה בשני הכיוונים: מי שתובע צריך לתעד את רצף ההחלטות של המבטחת; מי שמנהל תביעות צריך להניח שרצף ההחלטות ייקרא בבית משפט.
חריג מרמה לא חסם כיסוי להסדר בהליך qui tam — Guidehouse נ’ Continental Casualty
שתי הקביעות: חריג הנוגע למרמה **לא חסם** את הכיסוי, וחקירות של רשויות שנגעו לסוגיות פרטיות נכנסו לתנאי ההשבה שבפוליסה. כלומר הפוליסה נדרשה לשאת גם בעלויות שקדמו להליך עצמו.
המשמעות
חריג מרמה נוסח רחב אינו מופעל אוטומטית בכל תיק שבו הוזכרה מרמה. ההפעלה דורשת התאמה בין נוסח החריג לבין מה שנקבע בפועל — וכל עוד לא נקבעה מרמה, החריג אינו בהכרח חוסם.
ההיבט השני מעשי יותר לעסק ישראלי: **עלויות חקירה רגולטורית** יכולות ליפול בגדר הפוליסה גם לפני שהוגש הליך. זו שאלה שכדאי לברר מול מבטח לפני האירוע, לא אחריו.
קיבלתם מכתב דחייה או תשלום חלקי?
הפסיקה השבוע מלמדת שוב: הנימוק שנרשם בשלב הדחייה הוא זה שיעמוד לדיון. בדיקה מוקדמת של המכתב ושל שרשרת הראיות משנה את מאזן הכוחות מול המבטחת.
